כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



השימוש הקליני בצמחי המדבר - COMMIPHORA GILEADENSIS - מאת גידי גור

 COMMIPHORA GILEADENSIS

 

עצי המור והלבונה תמיד היו מרתקים בעיניי. שרפים אשר נדדו מחצי האי ערב ואפריקה, עצים שניתנו במתנה על ידי מלכים ומלכות ותעשייה שלמה שתמכה באימפריות.

בימנו אנו נהנים משרפים אלו ברפואה, בשמים וקטורת אך צרכנות מוגברת ואיבוד ידע באיסוף מסורתי הופך את השרפים לנדירים יותר.

להרחבה בתחום זה ניתן לבקר באתר: https://fairtradefrankincense.com/2017/03/18/if-a-frankincense-tree-falls-does-anyone-hear-it-a-report-from-the-forest/ 

 

לאחר העמקה בת מספר שנים בצמחים מקומיים ופרקטיקה בת 15 שנה של שילוב צמחי מרפא מסין ועד מרוקו, רוב החומר הכתוב שניתן לדלות על מרפאים עממים המשתמשים באפרסמון מגיע מאיראן, תימן, סעודיה, אפגניסטן ופקיסטן. קושי לא קטן לאתר את המידע האמין והנכון על הצמח מתוך הבנת הסיסטמה. מקורות אשר נכתבו בארץ מצוטטים מטה ובהם יש רשימת מקורות ארוכה אך המאמץ האמיתי והלא אקדמאי היה להשיג את הידע ממרפאים מקומיים. עם קושי של היעדר ידע כתוב, סיכום החומר המובא מטה מהווה קווים ראשוניים קליניים לשימוש מתוך איסוף אינטנסיבי בערבית, פרסית, מאמרים מתורגמים מצרפתית מאיסוף קליני שנעשה בתימן וכמובן השימוש שלנו בקליניקה.

אחד מצמחי מרפא חשובים אלה הוא הקומיפורה גילדנסיס, אשר מקורו בערב הסעודית בחבל "אל באחה". הצמח נפוץ גם באזורים אחרים, אך את הידע המקצועי ביותר לשימושו הרפואי נמצא בחבל זה ובחלק מאזורי תימן ששם מושרש היטב ברפואה המקומית.

גם באיראן  שימושים רפואיים לצמח זה לבדו וכחלק מהרכבים קלאסיים ברפואה העממית האיראנית.

הצמח בגובה 4 – 2.5 מטר בתנאי גידול אידיאלים. בערב הסעודית גדל בהרים בגובה 1500 מטר, עם גשמי קיץ וחום ובתנאי חורף קלים. פריטים הגדלים בגובה נמוך, קטנים יותר (כמו אלה הגדלים בארץ) וריחם פחות חזק.

 

חלקי הצמח בשימוש:

ענפים, TWIGS

השימוש בענפים הצעירים ביותר, צבעם אדום והם רכים וארומתיים מאוד. קטימתם וייבושם בצל, לאחר מכן טחינתם לאבקה.

 

פירות, FRUITS

צבעם סגול עז, ארומתיים מאוד. יש לאסוף אותם בשלמותם כאשר הם בשיא בשלותם על העץ. ייבוש בצל מלא. יש לשבור טרם שימוש.

 

שרף, RESIN

נחשב ליקר ביותר בין חלקי הצמח. שלא בדומה לבן דודו המור, השרף אינו עובר ריאקציה כימית רגילה של חמצון ושומר על צבעו. השרף נחשב לפוטנטי ביותר מבין החומרים בצמח ובארצות ערב נאסף בבר בלבד. חליבת השרף היא אומנות מסורתית.

 

הצמח מאוד מיוחד והתנהגות החומרים שלו שונה מבני משפחתו. איסופו בארצות ערב הוא בר בלבד ובהתאמה לעונת הגשמים. בארצנו גדל תרבותית בחוות האפרסמון בקיבוץ אלמוג ובעוד מספר אתרים בודדים (עין גדי, קטורה, ציפורי ואפילו אצלנו בערד). הצמח כמעט בעל קונצנזוס ארכיאולוגי שהוא האפרסמון המקראי שניתן מתנה על ידי מלכת שבא למלך שלמה והיווה את עמוד התווך המרכזי בכלכלתה של הממלכה- בתעשיית הבושם והמרפא. סודה של עין גדי חרוט עד היום על פסיפס שניתן לבקר בו ומתייחס לצמח זה. נושא זה רחב דיו למאמר אחר.

 

––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––

"יתן אפוה בגברה ההוא ובזרעוה" - כלומר, שיתן פניו באיש ההוא ובמשפחתו. בנוסף לכך, הקללה תחול על כל מי שמטיל מחלוקת בין אדם לחברו, ועל מי שאומר לשון הרע על חברו לגויים, על מי שגונב חפצו של חברו ועל מי שמגלה את סוד הפרי לגויים- הצמח היווה יסוד כלכלי בימי בית שני בעין גדי. מטעי האפרסמון היו כל כך חשובים עד שהפסיפס של בית הכנסת הזהיר מגילוי הסוד להפקתו.

 

ניתן לקרוא כאן בהרחבה

 

 

הצמח זקוק למים וחום בו זמנית, אינו מגיב טוב לקור כלל ונהנה מגשמי קיץ במקום גידולו הטבעי. בארץ בוית לאורך השבר הסורי אפריקאי ליד מקורות מים חיים. הצמח ארומתי מאוד ובמילול ראשון דווקא מזכיר את ריחו של שמן הלבונה (אין קשר בין השניים).

  

אפיון שימוש רפואי:

ארומתי, נוגד כיבי קיבה, אנטי דלקתי, אנטי סרטני, קרמינטיבי, הפטו-פרוטקטור.

אפשר למעשה לאפיין צמח זה באיכות נוגדת דלקת הדומה מאוד לשרפים אחרים כמו המור. עם זאת, ברפואה העממית המקומית בחצי-האי ערב, זן זה מובדל היטב בשימוש הקליני מהמור או הלבונה. מתוך איסוף מרשמים במקורות והשימוש הקליני האישי שלי, מצאתי אותו מקדם ריפוי רקמות סביל יותר לקיבה משני אחיו השרפים המור והלבונה וכמובן לא רק מהשרף עצמו. הוא פחות מפורסם מהם רק בתקופה זו ולמעשה בימי בית שני היה מפורסם מהם בשימושו הרפואי.

יכולתו להגן על הכבד מרעלים מסבירה היטב את היותו נוגד רעלנים והשפעתו המטבולית על הלב כהיפוטנסיב. מרשמים נפוצים מאוד שלו מכילים באופן לא מפתיע צמחים מקומיים אחרים או צמחים שעברו בנמלים סמוכים למקום גידולו בסחר כמו שילוב עם סאפ האלוורה שמקורה בחצי האי ערב, עם קינמון שנסחר אינטנסיבית מסין דרך תימן למצרים ואפילו עם זעפרן. רוב ההכנות מתחלקות לאבקות טחונות או שימוש טרי.

בארץ שתי האופציות פתוחות לשימוש, מכיוון שהצמח זמין. מעבר לחומר גלם המקומי, נעשה מאמץ רב להביא חומר רפואי מהבר על מנת להעריך את הפוטנטיות המקומית מול צמחי הבר.

הידע העתיק על השימוש ואיסוף השרף מהאפרסמון נעלם והתמוגג ורק ניחושם של ארכיאולוגים והיסטוריונים יכול לשפוך מעט אור אך בוודאי לא וודאות.

ללא ספק מלאכת האיסוף הייתה שיטתית ובעלת טכניקת הפקה ייחודית. יש לזכור כי טכנית, בימי בית שני הפקת השמן (שנחשב לגולת הכותרת של הצמח) לא הייתה יכולה להיות קלה כמו היום, בהתחשב בהתפתחות הטכנולוגית. גם כאן הדעות מרובות בכתובים... מה שבטוח- זה היה ענף כלכלי שהחזיק פלח חשוב במרחב.

שרף-

ממנו מופק השמן האתרי הנחשב לגולת הכותרת בצמח, הן לבושם והן למרפא. השמן המופק מהשרף בלבד אינו מצוי היום לרכישה.

אנו עושים מאמץ להביא שמן אתרי מהשרף לקליניקה, אם כי השרף לבדו מהווה חומר מרפא פוטנטי, זמין וכלכלי.

·         חליבת השרף מהצמח משמש בדומה לסלוודורה (מיסוואק) לניקוי השיניים ולחיזוק חניכיים. בשימוש חיצוני מקדם ריפוי פצעים ונשיכות. יכולתו האנטי דלקתית מקדמת החלמה ומונעת זיהום, לא רק זאת- גם נוגדת רעלים.

·         טיפול בבעיות עיניים בשימוש חיצוני.

·         עצירת רעד - משמש כנרב-טוניק (מחזק מערכת עצבים) ובכך בא לביטוי ביטר-טוניק.

·         נוגד רעל של NIGHT SHADE  (FU Zi)

·         אסף הרופא השתמש בו למחלות אברים שונות כולל שחפת, בימי ביניים באירופה השמן היה בשימוש נפוץ. (1)

 

פירות-

קרמינטיבים מאוד וארומתים. מעוררים תיאבון ומפחיתים דלקת.

בעירק השימוש בפירות היה מקובל למטאוריזים וכאבי בטן (הופר 1937) (1)

ענפים-

השימוש בענפים צעירים בלבד. ייבושם והפיכתם לאבקה משמשת בתרופות מסורתיות רבות ביחד עם סאפ האלוורה היבש, בעיקר לדלקות קיבה ובעיות סירקולציה.

·         טיפול במחלות לב על רקע קושי מטבולי (תסמונת)

·         באיזור הצפון מזרחי של איראן הוא משמש כנוגד רעלנים רחב מאוד וכמרכיב מרכזי בתרופות עממיות.

·         שימוש באירופה בימי הביניים לחיזוק הלב והגוף.

 

הרכבים קליניים:

דלקות במערכת עיכול-

אבקה טחונה:

סאפ אלוורה, ענפי אפרסמון, פירות אפרסמון, קינמון ציילוני- הרכב נוגד דלקת ומרפא כיבים במערכת העיכול.

מינון- שליש כפית, שלוש פעמים ביום.

 

גזים על רקע מרה סטגנטית-

חליטה- כף פירות, כוס אחת, פעמיים ביום.

 

החלמה של פצעים פתוחים וסכרתיים-

50 גרם סאפ טרי של אלוורה, 10 גרם של שרף אלוורה יבש, כ-50 גרם רסק ענפים טריים אפרסמון. לכתוש היטב ולעטוף את הפצע עם התערובת, לסגור עם בד כותנה נקי.

 

כבד שומני, מצבים אונקולוגים של כבד-

שרף טחון לאבקה של אפרסמון, 10 גרם זעפרן, 10 גרם שרף אלוורה, 10 גרם שרף של כלך.

מינון- 1 גרם ביום אחרי אוכל עד לקבלת יציאות רכות, במידה ויש שלשול להוריד מינון לחצי גרם.

 

 

עבודה סעודית מרשימה המחלקת את סוגי המור בוטנית ומסייעת לעבודתנו הקלינית בזיהוי החומרים.

 

תודה אישית לכל החברים שבדרכם למכה למצוות החאג',  אספו עבורי חומרים ומידע לסייע ליישום קליני.

 –––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––––

Frankincense

, Myrrh, and Balm of Gilead: Ancient Spices of Southern Arabia and Judea

Shimshon Ben-Yehoshua Emeritus, Department of Postharvest Science Volcani

Center Agricultural Research Organization Bet Dagan, 50250 Israel

2.      David Iluz1,2,3,4*, Miri Hoffman1, Nechama Gilboa-Garber1 and Zohar    Amar31The Mina and  Everard Goodman Faculty of Life Sciences, Bar-Ilan University, 
Ramat-Gan 52900, Israel.

 

 

 
 

גידי גור L.Ac, MSc

בוגר אוניברסיטת בייגין ברפואה פנימית והתמחות באימונולוגיה לתואר שני באוניברסיטת ז'ה זיאנג, מורה דרך ורועה צאן. 

אמצעי התקשרות:

077-2028100

gidi@moavmedic.com

 

המידע המובא כאן הוא על דעת הכותב בלבד. אין העמותה לצמחי מרפא (עיל"ם) אחראית לתוכן המאמר. שימוש בצמחים או במוצרים אחרים מחייב במקרים מסוימים שיקול דעת רפואי, ועל כן יש להיוועץ במומחה מתאים. העמותה הישראלית לצמחי מרפא ועורכי תוכן האתר אינם אחראים לכל מקרה של שימוש בלתי מבוקר, או בלתי מקצועי במידע ו/או בצמחים הנזכרים.

 

 

 

עבור לתוכן העמוד