כניסה לחברים
סגירה

כניסה לחברים רשומים



כנס 'רפואה מפרי האדמה', מרץ 2015 – זה כמו לחזור הביתה... - מאת בועז צור

כנס 'רפואה מפרי האדמה', מרץ 2015 – זה כמו לחזור הביתה... - מאת בועז צור (הגדל)

כתבתי כבר על כנס 'רפואה מפרי האדמה' של שנה שעברה, ובתור מי שחוזר על עצמו לא מעט (ובצורה פרדוקסאלית, לא אוהב שאומרים עליו שכל מה שהוא עושה זה לחזור על מה שכבר אמר) אני אנסה להיות תמציתי הפעם ועדיין לספר קצת גם על הכנס שהיה השנה.

 

אז כן, הכוונה הברורה היא להפוך למסורת ולקיים את הכנס המופלא הזה בכל שנה ולמרות שחבלי הלידה שלו לא היו קלים, בכל זאת נרשמו משתתפים והכנס יצא אל הדרך. כמו בשנה שעברה, זכיתי להיות חלק מהצוות המארגן ואחד ממעבירי ההרצאות/ סדנאות. לדאבוני, מסיבות אישיות, יכולתי להצטרף ולבוא למתחם רק החל ביום השני.                  

 

מה שבלט לי מאוד באותה הגעה מאוחרת, זה הקסם המוחלט של המקום, היופי המהמם של הגבעות הירוקות מלאות הפריחה האביבית והחגיגיות של האוהלים הפזורים להם בעמק, רוחצים ומתערסלים בתוך כל היופי הטבעי הזה.

 

 

הכנס כבר היה בעיצומו. ד"ר תמר שבט העבירה באותה השעה סדנת צבעים בטבע, יעל כנען הרצתה על אנרגטיקה ברפואת הצמחים ועדו קרן בדיוק חזר עם קבוצה מסיור להכרת הצמחייה המקומית בגבעות הסובבות. את הרצאת הבוקר של אברהם דהאן על צמחים בתלמוד הפסדתי לצערי הרב. פגשתי את פרץ גן שהעביר את הרצאת הפתיחה בערב הקודם (על שמות צמחים ומקורותיהם) ואת בתו, ללי גן, שעמדה להעביר סדנא לייבוש צמחים דקורטיבי אחרי ארוחת הצהריים. פגשתי גם את דן ריגלר שהרצה על שרפים ואלכימיה בשימוש בהם וגם את אייל שפרינגר, שעמד להרצות ביום הכנס הבא על עקרונות הרפואה הסינית והאפליקציה שלהם בקליניקה עם שימוש בצמחים מקומיים.

 

לי היה מספיק זמן להקים את האוהל, לאכול ארוחת צהריים ולהתארגן לקראת ההרצאה שלי על הצמחים בני משפחת השפתניים, שנערכה במקביל לסדנת תקשור עם צמחים שהעבירה נועה בן אורי. למחרת היום הייתה לי עוד סדנא (הכנת שמנים רפואיים ומשחות). יעל כנען הרצתה על המזגים (באנשים ובצמחים) על פי הרפואה היוונית העתיקה, נועם אורן העביר סיורים בחוות גידול צמחי המרפא שלו ועדו קרן לקח שוב קבוצות אל הגבעות הסובבות להכרת צמחיית הבר המקומית. כאמור, אייל שפרינגר סיים את הכנס בסדנת אינטגרציה בין פילוסופית הריפוי הסינית וצמחי המרפא המקומיים של ארץ ישראל.

 

הלכתי עם הילד לסיבוב על הגבעה. הוא כל כך שמח להיות שוב במקום שזכר היטב מהשנה שעברה. אפילו הצלחנו להראות לו כמה גמלים בדרך תוך המעבר ליד העיירה הבדואית חורה והוא היה מלא במרץ ומצב רוח טוב. כשלושה או ארבעה מינים שונים של מרווה פרחו להם בשמחה על אותה גבעה קטנה, אחד מהם שלא זיהיתי ולכן לקחתי ממנו גבעול פורח ורצתי לחפש את עדו קרן עם מגדיר הצמחים האולטימטיבי שלו, על מנת שנדע באיזה צמח מדובר. מרווה מלבינה הייתה התוצאה. מלבדה, בלטו על אותה הגבעה בנוכחותן המרוותית גם המרווה הדגולה, הצמירה והריחנית...

 

 

הפריחה בעיצומה, בלבנים, וורודים, סגלגלים, צהובים, כתומים, אדומים (בלטו הצבעונים המדבריים הקטנים שפרחו בכל מקום, שיח המרווה הריחנית, ציפורני החתול, עשנן מדברי, אכילאה מדברית, מיני חרדלים שונים ועוד ועוד ככל שהעין יכולה הייתה לקלוט), הרוח קרירה (מה, לזה באמת קוראים מדבר?...), הגבעות מתעגלות להן אל האופק בירוק בוהק של מי שקיבל הרבה גשם לאחרונה והכל מרגיש שלו וכל כך רגוע, כמו שאין באף מקום עירוני או כפרי ומיושב בארץ. כמובן שהמבנה הבנוי היחיד שהעין רואה הוא ביתן הסאונה המדברית הבנוי על צלע הגבעה שממול.

 

הייתה לי הרגשת דז'ה-וו (מה, באמת כבר חלפה שנה מאז שהייתי כאן לאחרונה?) מעורבת עם תחושה מרוממת של חזרה הביתה אחרי זמן רב שנעדרתי. אני זוכר כמה מוקסם הייתי מכל זה בשנה שעברה ומופתע מהאיכות יוצאת הדופן של המקום מצד אחד ושל תכני הכנס מהצד השני. השנה זה כבר לא הפתיע אותי, רק הרגיש מוכר וטוב, המקום להיות בו, כמו 'הדבר הנכון', שאני חלק ממנו וכל כך שמח על הפריבילגיה הזאת.

 

אכלנו אוכל מזין, כמו שרק מטבח השדה של מיה בן צבי יודע להפיק, בכזו פשטות, יעילות וניסיון. פתאום נזכרתי עד כמה מזינות הן הקטניות וכמה חשוב להכניס איזה גבעול ירוק לתבשיל שאתה מכין, לא רק פטרוזיליה וכוסברה, אלא גם עלים של חלמית (חוביזה), סרפד וגבעולים שלמים של בזיליקום. אני באופן אישי יצאתי מכור לחלוטין לאוכל הזה. חבל שאני לא מוכשר כמו מיה בהכנה השוטפת שלו, אבל בקיצור – אכלנו מעולה.

 

 

ישבנו סביב המדורה בלילה, מקשיבים לנגינה מקורית של שני חבר'ה צעירים, עם כלי הקשה ועם כלי מיתר שרק האל הטוב יודע מה שמו. שתינו חליטה חמה מהמדורה והחלפנו חוויות והתנסויות ורשמים אחד עם השני (כל אחד עם השני שלו...).

 

באווירה כל כך חמה ונעימה, אפילו הרוח הקרה שהחלה לנשוב לפנות ערב נרגעה קמעא והמשך הערב לא הרגיש כל כך קר. בסככת הלינה המשותפת דלק תנור עצים ואמנם באוהל שלנו לא היה אחד כזה, אבל עם מזרן טוב ושמיכה חמה שהבאנו מהבית לא סבלנו מהקור בכלל.

 

אני לא רוצה להכביר מילים ולהשתפך במליצות. אמרו לי שהכנס לא מפורסם מספיק וזו הסיבה שמספר המשתתפים בו לא רב יותר וחבל שכך. באופן אישי, אני הרגשתי שגם עובדה זו לכשעצמה תרמה לאיכות של האירוע, שאף לרגע לא הרגיש המוני או צפוף בשום מובן, להיפך – טבל בהרגשת אינטימיות נדירה. עדיין, בשם העניין ולמטרת המשך קיומו של הכנס היקר הזה (ונכון, גם בכסף הוא לא כנס זול...) אני מרגיש מחויב לרשום את המילים האלו. כי כשצומחת לה בשורה, מן הראוי להפיץ אותה ברבים ובנוף של רפואת הצמחים בישראל בעידן זה בו אנו חיים, כנס 'רפואה מפרי האדמה' בולט בייחוד שלו ובאיכויות הנדירות שהוא מאגד ביריעה קצרה של יומיים בשנה בסך הכל, אך יומיים שנחרטים בזיכרונו ועל ליבו של כל מי שבא ולוקח בהם חלק.

 

 

כדאי למי שמילים אלו מוצאות הד בליבו להתאמץ להגיע ולהשתתף בכנס הבא. אני בספק אם היו מבין באות ובאי הכנס מי שהתחרטו שבאו.

 

שוב, כמו בשנה שעברה, אני כבר מצפה בכיליון עיניים לכנס של שנה הבאה.

 

אפריל 2015

 

 

בועז צור BSc (hons.) Phytotherapy MCPP

הרבליסט וטייל מושבע. חי ועובד במושב עופר.

הרבליסט מוסמך, מורה לנושא רפואת הצמחים במכללות לרפואה משלימה ובאופן פרטי, מדריך סיורים בנושא צמחי מרפא, מטפל בתמציות צמחים ומייצר תמציות וקרמים.

פעיל בעמותה הישראלית לצמחי מרפא מזה כשמונה שנים, כחבר הוועד המנהל בעבר, ככותב לביטאון 'קול הצמחים' וכמדריך של סיורים באזור הכרמל.

אמצעי התקשרות:

04-9541034

boaz-zur@013.net

עבור לתוכן העמוד